כל אחד ואחד רק יעשה את שלו להרבות תורה ויראה ביננו / הרב לוי יצחק טאוב הי"ד

ב"ה ל"ג בעומר תרצ"ג פה ווארשא

ידעתי היטב ומאוד הרבתי להתבונן כי רבים יתמהו וישאלו לאמר למה לו להיות מחבר ספרים. ואם ירבו המון נערים וצעירים, ולפעמים גם אני בתוכם, לילך ולבטל ביטול אחר ביטול את ימיהם בהבל ואת שנותם בבהלה, לא יעציבו אותם מי לשאול שאלות ולהחריד אותם מביטולם. נכון הוא הדבר כבר בעיני כל, והכל יבינו כי מוכרח הוא השגעון של בטלה בזמננו זה, ורק להמתעסקים בקדשים יתרבו השאלות בדורנו זה, אם הוא לשם שם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח, לשם הקדוש ב"ה שאמר ונעשה רצונו (זבחים ב:). ואנכי הרחבתי בעון נפשי בלי להשגיח על מהלך רוחם של המתמיהים ההם ביודעי כי מלחמה כבידה וקשה היא להחזיק ידי דורשי תושיה שישארו על עמידתם בתורה בתוך חשכות הגלות הקשה והכבד הזה.

כמלחמה, אם יעמוד מי להתבונן בכלי זיינו אם יכולים לכוון הכוונה הכי גבוהה בתוך הנקודה הנדרשה, ירצצו בין כך את מחו, כן בזמננו זה אם נניח את ידינו כמו רגע להשגיח על עצמנו אם ראוים אנו ללמוד וללמד, יתמוטט מיד בסיס התורה מתחת רגלנו חלילה, עלינו רק לעסוק ולעסוק ולהרבות מתעסקים בקודש וע"י כן ננצח בעזה"ש את השגעון בטול תורה הזמן השורר ביננו.

כבמלחמה כל מה שיתייגע כל אחד אפילו באצבע קטנה להתגבר על שונאו ולקחת ארצו מידו, יעזור הוא בזה לנצחון מלכו. כן אנחנו בזמננו זה, כל מה שיתייגע כל אחד אפילו ביגיעה קטנה להרבות תורה ויראה במחננו, יעזור הוא בזה להתגברות כח הקדושה, כח תורת מלכו על עולם, נגד המתעים האלו שהתעו את בני ישראל והסבו את לבבם מלפני אלקים חיים והשליכו אותם לאחור ולא לקדם, לעומק בור ודות מרום מעלתם.

על כל אחד מאתנו לעשות את שלו במלחמה ההיא. יאמרו האומרים מה שיאמרו, כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי (משלי כ). לא אשגיח על האומרים. את שלי אני עושה, וכל אחד ואחד רק יעשה את שלו להרבות תורה ויראה ביננו, ואז –  בטח ננצח להחזיר העטרה ליושנה, ועם ישראל עוד יקרא עם אלקים, עם אשר בפיו דברי אלקים חיים.

קראתי שם הספר "מחשבות לוי" כי עניניו הם במחשבות הכהן העובד עבודה, ואשכחן כהנים דאיקרו לוים.

ויהי רצון שלא נכשל בדבר הלכה ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה תורה וחיים, אנו ובנינו ובני בנינו מן העולם ועד העולם.

לוי יצחק טאב בלכ"ק אדוני אבי מורי ורבי הרה"ק אדמו״ר שליט"א מקאזמיר.

הרב לוי יצחק הי"ד מפראגא וורשה, היה מתלמידי הרב מנחם זמבה, כפי שמופיע בהקדממחשבות לויה של הרב זמבה לספר "מחשבות לוי". אביו של רבי לוי יצחק, הרב מנחם דוד הי"ד (רבי דודל, תרל"ג-תש"ב) ב"ר אפרים זצ"ל, היה אדמו"ר מקאזמיר בפראגא.  אביו, האדמו"ר רבי אפרים משיננה, קוזמיר, בלוינה, נדרזין, יבלונה ופראגה, היה בנו של רבי יחזקאל טאוב, האדמו"ר מקאזמיר, מחבר הספר "נחמד מזהב".

הרב לוי יצחק נולד בשנת תרס"ז (1907). הוא נשא לאשה את מרת חיה גיטל הי"ד, בת דודו רבי ישראל יהושע תאומים (טאומן) הי"ד מזמברוב, אשר במחוז לומזה, פולין. נולדו להם ארבעה או חמישה ילדים.

בשנת תר"צ הוציא לאור את הספר "חמדת דוד" לרבינו דוד צבי מניישטאדט בן האדמו"ר רבינו יחזקאל מקאזמיר. בהקדמתו כותב הרב לוי יצחק:

הנה איתא בירושלמי שקלים פ"ב ה"ה אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן, (וכן בב"ר פ' פ"ב), ויראה מזה, שעיקר זכרון הצדיקים אינו אלא דבריה הקדושים כשמזכירין אותם והוגים בהם. ולכן אמרתי בלבי ובפקודת כ"ק אאמו"ר הרה"ק אדמו"ר שליט"א עלי, לעשות מזכרת עולם לכ"ק דודי הרב הקדוש הגאון האמתי מופת הדור צדיק יסוד עולם אדמו"ר מוה"ר דוד צבי זצללה"ה מניישטאדט, בהדפסת דבריו הקדושים ז"ל, שיתפרסמו בעולם, ויהגו בהם כל מבין וידעו ויכירו ערך הדברים הקדושים אשר יצאו מפיו קודשו כרשפי שלהבת אש בישבו על יד שולחנו הקדוש, והם הם יהיו זכרון צדיק יסוד עולם לברכה.

בשנת תרצ"ג פרסם את ספרו "מחשבות לוי, חלק  א", "בענין מחשבת שלא לשמן בכבשי עצרת וענין זיקוק שתי הלחם והכבשים, ודיני מחשבת שלא לשמה בקרבן יחיד ובקרבן ציבור ושאר הרבה ענינים המסתעפים מהם".

במהלך שהותו בגיטו וורשה הועבד באחד מהמפעלים של שולץ. לאחר פטירת אביו ברעב בגיטו ורשה, בסוף חודש אב תש"ב, מינו החסידים את הרב לוי יצחק כאדמו"ר, ממלא מקום אביו. בתוך הגיטו הם נדד עם משפחתו ממקום למקום. יום לאחר תום המרד בגיטו, בי"ב באייר תש"ג (17/5/1943), התגלו הרב וכל משפחתו בבונקר בגיטו הבוער ונשלח למחנה השמדה, כנראה לטרבלינקה. הי"ד.

לגבי מספר ילדיו:
בדגלנו, תמוז תרפ"ז, שנה ז חוברת ח, מפרסם אברהם שטארק מווארשא ברכת מזל טוב "לידידי מר לוי יצחק נ"י טאב לארושיו". בדפי עד ב"יד ושם" שמילאו קרובי משפחה, רשומים בדף אחד שנולדו לרב לוי יצחק ורעייתו 4 ילדים, ואילו בדף אחר רשום שהיו להן 5 ילדים. בספר For Decades I Was Silent: A Holocaust Survivor's Journey Back to Faith, בעמ' 20 – מזכיר מחבר הספר, שהתארח בצעירותו, מספר שנים לפני המלחמה, כבן בית בבית הרבי מנחם דוד בלב ורשה היהודית, בו גר בנו הרב לוי יצחק ושלושת ילדיהם.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s